ההר המעשן

קר, אנחנו מטפסים עם הרכב בכביש המתפתל, בתי כפר עם גינות ירק מטופחות בצידי הדרך, הווייז אומר לפנות ימינה בכיכר, אבל הכביש סגור, חסימת כביש מאולתרת עם שלטי אין כניסה ופסי סימון מפלסטיק קרועים ומתנפנפים ברוח. סגור אנחנו אומרים ועוצרים בצד, איזה בעסה! בוא נמשיך אני אומר בפרץ של ישראליות, מה כבר יכול להיות? ניסע עד שלא נוכל להתקדם ונסתובב.

עודד מנווט בין המחסומים המאולתרים ומאיץ בעליה. אנחנו עולים למעלה, שקט, לפנינו מתגלה היער השרוף, הכל שחור, למטה חורף כמו בישראל, ירוק ורענן, כאן הכל שחור. הנה מעט שלג, במפנה הדרומי של הסיבוב. אנחנו עולים, השלג כבר מהווה שכבה יפה שמכסה את כל הנוף, העצים השחורים מבצבצים מן השלג הלבן. עכשיו, גם הכביש מכוסה בשלג, אנחנו מחנים בצד וממשיכים ברגל. שקט, האוויר קר, לא חוויתי שואה גרעינית, אבל אני בטוח שככה זה נראה, ואז אחרי הסיבוב, נגלת לנו הפיסגה, הלוע של הר הגעש.

זהו הווזוב (1281 מטר), אנחנו בדרום איטליה, לא בצ'ילה. לעיתים בסערת חורף קרה במיוחד, הווזוב מתכסה בשלג. עודד (שבא לבקר אותי לסופש קצר – איזה כיף!), ראה אותו עוד מהמטוס בנחיתה. עודד ראה כמה הרי געש פעילים בחייו, לי זו הפעם השנייה שאני עולה על הווזוב, הר הגעש הפעיל היחיד שראיתי. נוף מפרץ נאפולי ומחשבות על העיר פומפיי החרבה, עושים את הטיפוס על ההר חוויה ייחודית. זוהיא תופעת טבע מרשימה עם תוספת היסטורית ותרבותית כאן מתחת לרגליים. הלוע חשופה וסלעית, מזכיר סצנות מהסדרה "מסע בין כוכבים" של כוכבים נשכחים בחלל.

איך אנשים בונים עליו בתים? קשה להבין… היער נשרף לא בגלל הלבה, כי ההר לא התפרץ כבר הרבה שנים (ההתפרצות המשמעותית האחרונה היתה ב- 1944) אלא בגלל שריפת חורש שפרצה כאן בקיץ 2017. החלק העליון של ההר הוא שמורת טבע, והשריפה הרסה חלק נרחב ממנה. עדיין כדאי לעלות על ההר, הנוף הנשקף והחוויה מומלצים ביותר.

בפעם הזו לא הגענו לפסגה, היינו רחוקים מידי והשלג נערם והקשה על הטיפוס, לא היינו ערוכים לטיפוס אלפיני. לאחר הליכה קצרה על הכביש המכוסה בשלג וספיגת האווירה המיוחדת, הסתובבנו וחזרנו לרכב, המשכנו לפומפיי.

בימים בלי שלג (רוב השנה) ניתן להגיע עם הרכב עד לתחילת המסלול שמטפס ללוע, המסלול הוא מעגלי כ- 4 ק"מ, וכולל טיפוס של כ- 200 מטר, בערך שעה/ שעתיים הליכה. הכניסה לפארק כרוכה בתשלום (10 אירו) למי שאוהב טבע והליכה, אפשר לבלות יותר משעתיים בפארק הלאומי, יש עוד הרבה מסלולי הליכה, אך דרוש תכנון מוקדם.

איך מגיעים

בעקבות מגפת הקורונה, חובה לקנות כרטיס מראש דרך האינטרנט כאן. אין קליטת אינטרנט על ההר, אי אפשר לקנות כרטיס במקום. חובה לבדוק התראות ואם האתר פתוח (במקרה של גשם כבד או שלג, האתר יהיה סגור).

עם רכב – יש חנייה כשלושה ק"מ מתחילת המסלול ללוע ההר, ממנה יש שירות שאטל לכניסה לפארק (2 אירו הלוך חזור). החנייה נמצאת כאן, נכון לתחילת 2023, החנייה חינם. הארגון של החנייה והשאטל יכול להיות טוב יותר, תגיעו עם סבלנות ואורך רוח.

עם סוג של אוטובוס ציבורי מפומפיי – התחנה נמצאת כאן (מחוץ לאתר הארכאולוגי, קרוב לתחנת הרכבת Pompei Scavi). כרטיס קונים אצל הנהג, עלות 3.1 אירו. לוח זמנים כאן. צפו לשינויים בעקבות הקורונה ואם אתם לא בעונה (אפריל עד אוקטובר), כדאי לברר שעות הנסיעה חזרה עם הנהג.

עם שירות שאטל – מפומפיי וארקולנו יש שירותי שאטל להר. יש חברות שונות וזמנים שונים (אפשר להגיע לפומפיי וארקולנו עם רכבת הצ'רקומוזוויאנה Circumvesuviana מתחנת גריבלדי בנאפולי או מסורנטו) ולרדת בתחנת ארקולנו סקבי – Ercolano Scavi או פומפיי סקבי Pompeii Scavi. מפומפיי יהיו יותר שאטלים וגם בחורף. חברת Tramvia  מפעילה שירות כזה ואפשר להתעדכן באתר על זמנים.